שופט בשליחות הפשע המאורגן 

שופט בשליחות הפשע המאורגן

הייתי רוצה לשתפכם בשאלה אישית עד מאוד שלא הניחה לי, ועניינה כדלקמן.

העולם שלנו מלא ולצערי במקרים אבסורדים מטורפים... אב שאמור להגן על ביתו - אונס אותה; שוטר שתפקידו להגן על האזרח - עושה יד ביד עם רוצחיו; ישנם בנקים שגונבים בשיטתיות את הכספים המופקדים עליהם, אני אישית התנסיתי בזאת פעם... ישנם אפילו רופאים עם שבועת היפוקרטס שמנצלים מסחרית את הפציינט שלהם, וסוחטים אותו ואת נפשו וגופו... משבצת האבסורד החברתי מלאה עד אפס מקום, וכבר התרגלנו אליה... אתם יודעים מה - אפילו שופט שסרח יכול להכנס אל תוך המשבצת הזאת ולהתקבל "בהבנה"... וגם נשיא וח"כ ושר ורה"מ ורב וגם רב ראשי- ומי לא בעצם... כולנו עלולים למעוד, כל אחד מתחכך בשלב מסויים בחייו עם נקודת חולשה כלשהי, וכנראה לא כל אחד יוצא מהמפגש הזה כאשר ידו על העליונה.

אבל ולמרות האמור, קיים קוצנזוס לגבי מושגים מסויימים שלא יכולים להכנס אל תוך המשבצת האבסורדית, עם הבנה או בלעדיה. לא אגזים אם אשים את הקב"ה בראש המושגים האלה: הקב"ה, לאגף המאמין שבתוכינו, לא ימעד, לא ישקר. המדינה לא תבגוד בי; מוסד האבהות לא יתערער לעולם, לא יבגוד לעולם; כלומר אב אחד או שניים אולי יבגדו בילדיהם, אך לא מוסד האבהות- לעולם לא.

קיים בית משפט עליון בכל מדינה ומדינה; וכן הוא מוסד ומושג שבקונצנזוס העממי מקביל למוסד המדינה ולמוסד האבהות... המוסד הזה לא יבגוד או יתערער לעולם. ואף כאן, שופט עליון יכול לצאת מהקונצנזוס אך לא הערכאה; לא המוסד.

רבותי, עיוות דין גלוי נעשה בערכאה שישבו בה שלושה שופטים, בעליון. המדובר בעיוות דין גלוי ומפורש, עם ראיות גלויות, קבילות, בלתי מוסתרות, שגם עין מזויינת בלתי מקצועית יכולה לעבד ולקלוט. הודעתי על זאת למנהל בתי המשפט והתעלם; הודעתי על זאת ל-120 חברי כנסת ישראל ואף לא אחד מהם הניף עפעף. שרי הממשלה והעומד בראשה התעלמו; נשיא המדינה התעלם; המשטרה התעלמה; ולמיותר לציין – גם הפרקליטות התעלמה. השאלה הערכית שלי רבותי היא: האם טעינו בזיהוי המוסדות שלנו שלכאורה לא יבגדו בנו ולא יתערערו לעולם?  האם טעינו בזיהוי בית המשפט העליון כמוסד שבעיני כולנו מקביל למוסד המדינה והאבהות והאלוקות...

וזה הסיפור:

לפני כשנה אירע מקרה שזיעזע את המדינה ואת התקשורת... אברך צעיר הלך לערוך קניות בסופר, נכנס לחניון בירושלים, החנה קנה וחזר למכוניתו שבחניון אך סירב לשלם לקופאית שבחניון (ממוצא אתיופי) בטענה ששכח את תיקו בבית ואין עליו כסף. הקופאית התעקשה על התשלום אחרת אין יציאה מהחניון וגם הוא התעקש והצליח להצמיד את רכבו למכונית אחרת ולהתפלח... הקופאית לא וויתרה והתיישבה על מכסה המנוע שלו במטרה למנוע ממנו לצאת, אך האברך המשיך להתקדם עם רכבו ותוך כדי פנייה הפיל את הקופאית מעל מכסי המנוע אל הכביש והמשיך בנסיעתו וכאילו כלום קרה. הוגשה תלונה והתיק הפלילי נפל אצל השופט המחוזי משה דרורי שהיה מועמד באותה תקופה לעליון... ודווקא בתקופה הזאת עשה השופט את טעות חייו וזיכה את האברך הדתי! וכאמור המדינה הזדעזעה מהזיכוי והתיק חזר אל הערכאה העליונה שביטלה את הזיכוי, האשימה את האברך וגם שלחה ביקורת מקצועית ומוסרית נוקבת אל השופט המחוזי; ביקורת שקטלה באחת את כל סיכוייו לעליון. את האינפורמציה הזאת שאבתי מכלי התקשורת שצעקו בוז לשופט המחוזי על פסיקתו התמוהה ובירכו על המוגמר עם צאת פסיקת העליון המתקנת שעימה יצא דרורי ממשחק השיפוט בבושת פנים לעיני כל ישראל...

הקייס הזה על כל נפתוליו עניין אותי, ומעל לכל התעניינתי בגישה השיפוטית התמוהה של השופט שזיכה נאשם שכזה בקייס כה ברור... ביקשתי לתהות על קנקן השופט המחוזי משה דרורי. ביקשתי לעצמי מעין מבט מסכם על כל הקייס... הלכתי לגוגל, והיקשתי את שתי המילים: משה דרורי. סרקתי את העמוד הראשון והלכתי אל העמוד השני של גוגל, שם נפל מבטי על הכותרת הזו: "עדויות מפתיעות חושפות: מי פעל להדחת משה דרורי". הכותרת הצעקנית הזאת לקחה אותי אל האתר החרדי "כיכר השבת", משם התגלגלתי אל עוד כתבות "צהובות" בנידון באותו האתר; עלעלתי בהן ולא נותר לי אלא להגדירן כמצוצות מהאצבע... וכי מה יכול לטעון בנידון אתר חרדי?

אחת הכתבות באתר "כיכר השבת" סיפרה את הסיפור הזה, ואני מביאו כלשונו במקור: http://www.kikar.net/article.php?id=2622

"ואלו הן העובדות האמיתיות הנתמכות בסרטון המצורף: איתמר ביטון, אברך בן 24, הגיע לערוך קניות ב'שוקניון'. לאחר שסיים למלא את עגלתו, גילה לפתע כי ארנקו נשכח בבית. הוא פנה עם עגלתו לקופה הראשית, שם הניח את העגלה, הסביר לקופאית את העניין, וביקש ממנה שלא לפרוק את העגלה, אלא לשמור עליה שעה קלה, עד שיחזור מביתו עם הארנק הנשכח. בקשה שנתקבלה בהבנה, ללא שום בעיה.

משם המשיך האברך לחניון הבניין, שם החנה את מכוניתו, ומכיוון שהיה ללא ארנקו, ביקש מקופאיות החניון להתיר לו לצאת להביא את הארנק, תוך שהוא מספר להם כי גם עגלתו המלאה עומדת למעלה ב'סופר', ממתינה לחזרתו עם הארנק. כעירבון לחזרתו בתוך זמן קצר, הציע האברך לקופאיות, להותיר בידיהם את תעודת הזהות שלו.

אלא שהרצון הטוב היה מהקופאיות והלאה, הגסות לעומת זאת, הייתה שם המשחק.  במשך לא פחות מ- 20 דקות תמימות, עמד האברך והתחנן בפני הקופאיות שיבינו את מצבו, הוא הציע ערבונות שונים, ניסה לדבר אל ליבן בכל צורה שהיא, אולם נענה בגסות רוח, זו הניכרת היטב בסרט, של הקופאית הטורקת את הדלת והחלון בפני האברך העומד ומציע את תעודת הזהות שלו כעירבון, תוך שהיא מטיחה בפניו עלבונות על היותו חרדי, ומבהירה לו "על גופתי המתה אתה תצא מכאן".

רק לאחר כ-20 דקות, משכלו כל הקיצין, החליט האברך לנסות להתחמק מן החניון, תוך שהוא מתכוון כמובן, לשוב למקום בתוך זמן קצר עם כסף ולשלם עבור החניה, כמו גם עבור עגלתו העמוסה שהמתינה למעלה, דבר שפשוט לא התאפשר לו, כשארנקו מונח בביתו.

לאחר שנצמד אל הרכב שלפניו, הצליח האברך לעבור את מחסום הקופאית, תוך שהוא נוסע במהירות נמוכה ביותר. ברגע זה רצה הקופאית ונעמדה מול רכבו, כשהיא חוסמת אותו, מה שגרם לאברך לעצור מייד, כשהקופאית השנייה ניגשת לחלון הרכב ומעניקה לאברך 'סטירה מצלצלת', שהעיפה את כיפתו ומשקפיו.

באותו רגע גם החלה לעברו מרוצה של מנהלי החניון, ולאברך שהיה ברור כי הוא עומד בפני לינץ', לא נותרה כל ברירה אלא לברוח, והוא החל בנסיעה איטית ובמהירות אפס. אלא שהקופאית שעמדה מול רכבו, קפצה על מכסה המנוע, ניסתה אף לפתחו, ולאחר מכן הפילה עצמה הצידה, תוך שהיא עושה עצמה כנפגעת. היא אף הגדילה לעשות כשהזמינה אמבולנס ופינתה עצמה לבית החולים. בסיום ה'הצגה', שעה קלה לאחר האירוע, כבר שבה הקופאית לעבודתה כסדרה.

השופט דרורי, שבפניו הובאו עובדות אלו במלואן, בתוספת הודעת הקופאית המתלוננת בבית המשפט כי היא סולחת לנאשם, הבין כי זהו אינו מקרה של עבריין – דורס מסוכן, והחליט לוותר על הרשעתו, תוך שהוא מסתפק בעונש של עבודת שירות וקנס כספי ניכר. כשהוא מציין: "אין המדובר במקרה קלאסי של דריסה, בוודאי לא של תאונת 'פגע וברח'. אדם שקופץ על רכב נוסע אינו יכול לטעון כי הוא נדרס...", הוא גם הוסיף את ציון העובדה, כי "התנהגותה של הקופאית לא הייתה נורמטיבית."

סוף ציטוט הטענה "החרדית" והסיפור "המתאים" הנרדף לה... שוב, וכי מה יכול לטעון אתר חרדי מוצהר ותקין... מה עוד ושמתי לב לעריכה מכוונת שנעשתה בסירטון המצורף לכתבה... הקטע של הנפת-ידיים של "האישה הנוספת" – שוחזר והודבק באופן מכוון פעמיים, וכאילו האישה הנוספת סוטרת לאברך פעמיים...

לא היתה לי סיבה להתעכב באתר החרדי, והלכתי הלאה... חזרתי לאתנחתא שלי ולגוגל... סרקתי כמעט את כל כתבות הטלוויזיה שנעשו על הנושא ביוטובי – ונעשו הרבה; בכולן מככבת הסצינה של הקופאית – המטיילת להנאתה על מכסה המנוע של האברך...

בהמשך אני מגיע ביוטיבי אל כתבה של ערוץ עשר, בה רואיינה הקופאית המותקפת ע"י שני מראיינים, מתוך הזירה עצמה... בחניון. להפתעתי אני שומע מפי הקופאית עצמה את אותו הסיפור, שרק לפני רגע קראתי באתר החרדי, והגדרתי אותו כמצוץ מהאצבע, כי מה יכול לטעון אתר חרדי...

להלן תמליל הסיפור שיצא מפיה של הקופאית "המותקפת", מתוך ראיון של ערוץ 10. ניתן לשמוע ולאמת את התמליל בכתובת הזו:

http://www.youtube.com/watch?v=Lc1ab5QQxLk&feature=related

הקופאית "נגה זוראיש" שנדרסה:

"הוא בא אלי עם האוטו, ביקש ממני להוציא אותו, הוא שכח את הארנק שלו. קנה בסופר באלף שקל. אמרתי לו תביא לי אישור מהסופר שקנית ונתקעת בלי ארנק. תעצור בצד."

שאלתי את עצמי לאחר ששמעתי את הדברים: וכי איך אפשר להביא אישור שקנה מהסופר אם נתקע בלי ארנק...

אינני מצביע על "סדק" בדבריה, אני מצביע על שאלה טבעית ועל תמונה רגילה: אם היא מספרת שבא אליה ואמר לה שנתקע ללא ארנק, אז איך באותה הנשימה ביקשה ממנו שיביא אישור מהסופר שקנה "ונתקע" בלי ארנק...

עצם שרידת הסיפור הזה מפיה הפתיע אותי והחזיר אותי לאתר החרדי "כיכר השבת" ולשורות בהן עלעלתי רק לפני רגע ודחיתי אותן כמצוצים מהאצבע ותפורים על פי מידה.

חזרתי איפוא לכיכר השבת, והלכתי קודם כל לסרטון המצורף לסיפור, ואני מזמינכם לראותו שוב איתי כאן:

http://www.kikar.net/article.php?id=2622

העתקתי את הסרטון לקשיח שלי, וישבתי מול המחשב כארבע שעות תמימות, כן ארבע שעות, מריץ וחוזר, מתעכב על כל רגע מהסירטון, ומקביל אותו עם סירטון האירוע ששוחרר לתקשורת הרשמית.

וזו התמונה שנחשפה לעיני, כפי שתועדה ע"פ השעון הצמוד למצלמות האבטחה שבחניון.

14:28:50 – הסוברו של האברך איתמר ביטון מתקרב אל עמדת הקופאית עם אורות דלוקים, ומתעכב שם עד 14:31:01 , היינו כשתי דקות.

14:31:01 – חוזר על עקבותיו אל תוך החניון, מחנה את האותו בפינה השמאלית, ומכבה את האורות. עמדת חנייתו נקלטה במלואה במצלמת החניון.

חצי דקה לאחר מכן, היינו לאחר שהסוברו חזר ברוורס, חנה בפינה וכיבה את האורות (סביר להניח גם את המנוע):

14:31:35 – הקופאית "הנדרסת" נגה, יוצאת מהעמדה שלה, ורצה בריצת אמוק ניכרת אל עבר היציאה.

כחמש דקות לאחר מכן:

14:37:01 – הקופאית נגה חוזרת מהכיוון השמאלי של החניון, ניגשת ביוזמתה ובליווי חברתה הקופאית "האישה הנוספת" אל הפינה בה חונה הסוברו, מכופפת את ראשה לכיוון החלון של הסוברו, מודיעה דבר מה לאברך היושב בתוכו ומסתלקת עם חברתה. שיחת החולין הזו אורכת 3 שניות.

7 שניות לאחר שיחת חולין זו:

14:37:12 – הסוברו מגיח לכיוון עמדת היציאה הבלתי מאוששת, איתמר יוצא מהאוטו, ומחפש את מתג ההפעלה של המחסום לשוא. הקופאית נגה מבחינה בו, יוצאת מהעמדה שלה וניגשת לעמדה השניה לסגור את החלון ולמנוע ממנו נסיון נוסף.

14:37:52 – מגיע אוטו כחול ועוצר מאחורי הסובארו בעמדת היציאה, אך מיד מבחין שהעמדה בלתי מאוששת, ולכן חוזר אחורה ופונה לעמדה של נגה.

14:38:36 – הסובארו של איתמר נצמד לכחול, ועוד אוטו לבן מגיע ועומד בתורו מאחוריו. הסובארו הצמוד לכחול זוחל "בעזרתו" אל החופש המיוחל ועובר את המחסום.

14:39:25 – נגה הקופאית מבחינה "בנסיון המוצלח" של איתמר, מזנקת מעמדתה ועוצרת בגופה את הסובארו שהתחיל בנסיעה איטית לכיוון היציאה וכבר התרחק כשלושה מטרים מהמחסום. היא עומדת כאמור חצץ בפני האוטו ומנסה לשבת על מכסה המנוע; האוטו עוצר.

14:39:31 – מגיחה חברתה הקופאית שכונתה בפי השופט לוי כ"האישה הנוספת", נעמדת לצד חברתה נגה ופניהם לסובארו, ומתפתח וויכוח קולני בזירה שלוקחת בו הקופאית השנייה חלק פעיל, כאשר מניפה את ידה בתנועות אזהרה ניכרות, ופוקדת באצבעה על נהג הסובארו לחזור על עקבותיו אחורה אל כיוון החניון.

14:39:42 – הקופאית השנייה (האישה הנוספת) לא מסתפקת באזהרותיה הנשלחות לנהג ממרחק מטר, ומבקשת שיגיעו ישירות אל אוזנו דרך חלון האוטו. היא מתקרבת איפוא אל החלון עם ידיה המאיימות, והפעם מקרוב.

14:39:51 – "האישה הנוספת" שולחת יד אל תוך החלון, ורושמת לה בזירה את הנקודה הראשונה של האגרוף הראשון.

14:39:52 – העוזרת האמינה של נגה הנדרסת – "הקופאית השניה", לוקחת תנופה לאחור ומכניסה הפעם אל תוך החלון נוק אווט צורם וחזק מהראשון; יעיד על זאת הצעיף שלה שזז הפעם לאחור מעוצמת הנפת אגרוף ידה.

למיותר לציין שנגה הקופאית חזתה במחזה הנדיר הזה ממרחק מטר אחד, דרך השמשה הקדמית של הסובארו שעמדה מולה, ובעקבות זאת – היינו בדיוק ברגע הנפת האגרוף הראשון – הניחה מהסלולר שאחזה בו וניסתה לפתוח את מכסה המנוע שנשענה עליו, כאשר מבטה לא יורד מהמתרחש מולה מעבר לשמשת הזכוכית, וכאילו קיבלה מהמחזה הנדיר שהתרחש מולה נחישות וכוח נפשי נוספים.

14:40:05 – "האישה הנוספת" – היינו הקופאית השנייה מגיעה למסקנה שבזאת הושיטה את מלוא העזרה הדרושה לחברתה, אשר על כן היא נוטשת אותה בשלב זה ומחליטה משום מה להשאירה בודדת מול הדורס האלים, וכך היא נוטשת בצעדים זריזים את הזירה ומתייצבת במרחק של כעשרה מטרים מהסובארו, להשקיף על המתרחש דווקא משם.

7 שניות לאחר מכן, לאחר הנוק אווט...

14:40:12 – הדורס אביתר מחליט לצאת מהחניון גם כאשר נגה על מכסהו ויהי מה.

לציין ולדייק: אביתר אכן הגיע לערוך קניות בסופר, ואכן שכח את ארנקו וביקש מקופאית הסופר לשמור לו על העגלה המלאה עד שיביא את ארנקו מהבית. הוא אכן ניגש אל קופאית החניון בשם "נגה", והסביר לה את זאת: גברתי, באתי לקנות מהסופר ולאחר שמלאתי את העגלה ראיתי ששכחתי את ארנקי בבית, לכן אני צריך לצאת בחזרה ולהביא את הארנק בשביל לשלם לסופר, היכן מחכה לי עגלה שיש בה כאלף שקל...

זה קרה בשעה הזאת: 14:28:50 . בשעה הנקובה הזאת התחילה למעשה כל הדרמה. את הפרטים המדוייקים האלו דליתי מיד ראשונה – מפיה של נגה הקופאית שאמרה למראייניה את זאת:

"הוא בא אלי עם האוטו, ביקש ממני להוציא אותו, הוא שכח את הארנק שלו. קנה בסופר באלף שקל. אמרתי לו תביא לי אישור מהסופר שקנית ונתקעת בלי ארנק. תעצור בצד."

אבל וכפי שציינתי לעיל, נשאלת כאן שאלה אנושית: וכי איך אפשר להמציא לך אישור שקנה מהסופר אם הוא אומר לך שנתקע בלי ארנק ולא קנה...

אגב, ומדבריה של נגה הקופאית אני מגיע למסקנה, כי אכן מי שבא לקנות בסופר פטור מדמי חניה.

אם כן ומתוך דברי נגה למראייניה וההמסקנה הנגזרת מהם, ניתן לשרטט את הדו- שיח שהתנהל בין נגה לאביתר בעמדת התשלום של החניון, בשעה הנקובה זו –  14:28:50 :

-         שלום גברת, תשמעי יש לי בעיה. היגעתי לפני שעה קלה לקנות מהסופר, ולאחר שמילאתי עגלה גיליתי שאין עלי ארנק... אז אני צריך פשוט לנסוע בחזרה הביתה ולהביאו...

-         בסדר, אתה צריך לשלם 18 ש.ח

-         אבל אני אומר לך שאין עלי כסף... נתקעתי בלי ארנק.

-         זה הבעיה שלך אדוני, צריך לשלם 18 ש.ח בשביל לצאת מהחניון.

-         אבל אני אומר לך שוב: מילאתי עגלה בסופר וגיליתי ששכחתי את הארנק, אם את לא מאמינה לי תשאלי את הקופאית של הסופר, ביקשתי ממנה שתשמור לי על העגלה עד שאחזור עם הארנק... וחוץ מזה, מי שקונה בסופר פטור מתשלום חניה, ויש לי בעגלה כאלף שקל.

-         אז תביא לי אישור מהסופר שקנית ונתקעת בלי ארנק. תעצור בצד.

-         תנסי להבין את מה שאני מסביר לך: עוד לא קניתי מהסופר, אומנם מילאתי עגלה עם מצרכים בכאלף שקל, אבל אני צריך לחזור הביתה ולהביא את הארנק בשביל לשלם עבורה, אז תני לי לצאת רגע, וכשאחזור אביא לך את הקבלה של הסופר. את יודעת מה? אני מוכן להשאיר אצלך בנתיים את תעודת הזהות שלי לביטחון.

-         תחזור אחורה בחור ותעצור בצד. זאת הבעיה שלך שאין לך כסף, זה לא הבעיה שלי. אצלי אף אחד לא יוצא בלי לשלם. תחזור אחורה.

"שיחת חולין" זו ארכה כאמור כשתי דקות, ולמען הדיוק עד השעה הנקובה 14:31:01 , או אז אביתר עושה במצוות הקופאית, חוזר על עקבותיו, מחנה את האוטו בפינה, מכבה את האורות וכנראה גם את המנוע, ויושב לחשוב: איך אני יוצא מהסבתוכה הזאת.

חצי דקה לאחר שחזר אביתר והחנה את מכוניתו, ובדיוק בשעה הנקובה הזאת (14:31:35), יוצאת נגה מהעמדה שלה, והולכת לחפש את חברתה שכינה אותה השופט א. לוי "האישה הנוספת". ניכר שחברתה סיימה את המשמרת ויצאה מהחניון רק לפני דקות ספורות, לכן נגה עוזבת את עמדתה ורצה בריצת אמוק אל מחוץ לחניון לתפוס אותה לפני שתלך... כי הרי אין שום סיבה לריצת האמוק הזו, הנהג שביקש לצאת בלי לשלם חזר לפי הוראותיה המדוייקות על עקבותיו, החנה את האוטו וכיבה את האורות, וזה היה רק לפני חצי דקה...  מה בער לה לרוץ? את מי היא חיפשה ולמה? את התשובה לכל זאת נסיק מהסצינה הבאה שנקלטה במצלמת החניון והשעון שלה המדויק: היא חיפשה את "האישה הנוספת", ואכן לאחר כחמש דקות, היא חוזרת מהכיוון השמאלי של החניון בחברת אישה שתיקה תלוי על שיכמה- היא היא "האישה הנוספת", כפי שהמצלמה קלטה ב- 14:37:12 . 

"סצינת הריצה" זו – שימשה אגב את ערוץ 2 בכתבתו על הנושא, והעורך המנוסה שיבץ את קטע הריצה כצללית ברקע הכתוביות של ציטוט מלל השופט דרורי, אשר זיכה את הדורס וקיפח את "הנדרסת"... כוונת העורך להדגיש, שהשופט זיכה את הדורס האלים שניסה להרוג את הקופאית המסכנה הזאת שרואים אותה ברקע הכתבה רצה ריצת אמוק ונסה על נפשה מאימתו... אומנם לא היה ולא נברא כי לא נסה על נפשה לשום מקום ומשום דבר, אך האפקט הפסיכולוגי מושג במלואו. העורך המנוסה של ערוץ 2 חוזר על האפקט הזה בשני הפעמים כאשר מוצגת הכתובית של תמליל השופט דרורי על הנדרסת, וברקע התמליל הריץ כאמור את צללית ריצת האמוק של הקופאית "המפוחדת"... ובין לבין, העורך המנוסה מציג את סצינת הריצה על מסך מלא הפעם- ללא שום קשר לשום טקסט, למען תיחרט בזיכרון הצופה התמונה הצבעונית המלאה של "ריצת האמוק", ולמען להסדיר למוח האנושי את קליטתה כאשר תשובץ ברקע הכתוביות של אימרות השופט, בצבעי הצללית המתאימים לתמונות רקע. לאיזון האפקט המוחי הזה, חזר העורך המנוסה על סצינת "ריצת האמוק" בצבעים מלאים ובמסך שלם פעמיים, כנגד שתי הפעמים ששיבץ את הסצינה כצללית ברקע הכתוביות. ראיה לכל מילה תמצאו כאן:

http://www.youtube.com/watch?v=-OY_LlZfMGY&feature=related

בחזרה לשתי השאלות לעיל: מה בער לקופאית לרוץ אל מחוץ לחניון? את מי היא חיפשה ולמה? והרי לא היתה שום סיבה לריצת האמוק...

תשובה על השאלות האלו נקבל כעבור חמש דקות; היינו לקח לנגה הקופאית חמש דקות בשביל למצוא את מבוקשה שמחוץ לחניון ולחזור עימו. וזה קרה בשעה המדוייקת הזאת: 14:37:01 , כאשר הקופאית נגה חוזרת בליווי חברתה הקופאית "האישה הנוספת" מהכיוון השמאלי של החניון, ניגשות ביחד וביוזמתן אל כיוון הסובארו שחונה לה בשקט בפינה עם אורות כבויים מזה כחמש דקות – היינו מאז שפקדה עליו לחזור, או אז נגה מתכופפת לכיוון החלון ומודיעה ליושב פנימה הודעה! שלוש שניות ארכה ההודעה שלה. מיד לאחר מכן, 7 שניות לאחר קבלת ההודעה הדרמטית הזאת, מחליט האברך הדתי לקום ולעשות דבר; לצאת מהחניון ויהי מה.

שוב אל נגה וריצת האמוק שלה. היא נזכרה שחברתה סיימה את משמרתה ויצאה מהחניון רק לפני דקות ספורות, אבל דווקא עכשיו היא צריכה להיות כאן בשביל לטפל בתיק שלפנינו... חברתה הזאת מתאימה "לתיק" הזה שיושב בפינה באוטו שלו – כמכסה לסיר. היא תדע להראות לאברך האומלל הזה מאיפה משתין הדג! אסור להחמיץ הזדמנות מעין זו... לא כל יום מזדמן דג שכזה... דג דתי על שני צבעיו – שחור ולבן. יהיו קטעים! מה עוד ולמרות שאין למסכן הזה כסף בשביל לשלם על החניה – טוען בחוצפתו שהוא פטור לשלם! "אז שייראה קבלה". איזה קטעים הולכים לרוץ...

האישה הנוספת חוזרת אכן עם נגה ותיקה על שיכמה; מכאן המסקנה שהיא הוחזרה אל החניון דקות לאחר שיצאה ממנו... נגה הספורטאית הספיקה להשיג אותה ברגע האחרון...

עוד שאלה: איזו הודעה הודיעו לאביתר המיואש היושב מזה כחמש דקות במכוניתו שהחנה בפינה עם אורות כבויים? מה הם אמרו לו? ובעצם, מה היא ההודעה שאמרו לו ושגרמה לו מיד לצאת מדעתו – היינו לצאת מהחניון ויהי מה! הודעה בת מילים ספורות... ההודעה ארכה שלוש שניות על פי השעון המדויק של מצלמת החניון, כמה מילים אפשר לדחוס בשלוש שניות?

אינני יודע את נוסח ההודעה המדויק, אבל אני יודע בדיוק את סוג ההודעה; מאיזה חומר היא נעשתה, מאילו מילים נבנתה...

עם קצת הגיון אפשר לבנות אב טיפוס להודעה שמוציאה אדם מדעתו... אני יכול להעלות בדעתי את הדוגמאות להלן ולהתחשב בשלוש השניות העומדות לרשותי:

... על גופתי המתה תצא... אתה הולך לבלות כאן עד הלילה מותק.

... אתה רוצה לצאת בלי לשלם אה'? נראה אותך גבר- דתי מסריח.

... מאיפה החוצפה הזאת מאיפה? כוססס אומק דתי מסריח.

... אולי תתקשר לאימלא שתבוא לשלם לך את החניה? לרב שלך אולי?

... למה אתה יושב כאן כמו מנחוס? וכל זה בשביל לא לשלם יא מעפן?

ואיך ידעתי שהשתמשו במילים המדוייקות האלה ובנוסח הזה?

כי בעקבות המילים המדויקות האלה החליט מיד לקום ולצאת ויהי מה, לאחר שישב לו בשקט בתוך מכוניתו הכבויה מעל לחמש דקות. אף אחד לא יקום ויגיב באופן הזה – 7 שניות לאחר שנאמרו לו מילים חמות ואפילו קרות! הן התגרו בו, ואולי אין זה הפועל הנכון, כי תגובתו המיידית עקב פנייתן היזומה אליו, הצביעה על דבר שמעבר לגירוי. דוגמה: כשאתה אומר למישהו: "נראה אותך גבר" – זה יכול להיקרא התגרות, אך כשאתה מטעים ואומר: "נראה אותך גבר – דתי מסריח", לאימרה כזו אני קורא "מעבר לגירוי", ואימרה מעין זו יצאה מפיהן בפנייה היזומה בת שלוש השניות, שהביאה לתגובתו המידית.

עקב ההודעה המעליבה בעליל וההחלטה שהתקבלה בעקבותיה – "לצאת מגהינום זה ויהי מה", איתמר מתחיל במסכת נסיונותיו הכושלים ליציאה, וכאמור הוא נצמד באחד הנסיונות למכונית מזדמנת וזוחל בעקבותיה אל החופש. נסיונות אלו אורכים במלואן ובמלוא קומתן שלוש דקות מדוייקות, כולל הזמן האבוד של האיגרוף. זה התחיל ב- 14:37:12 עד 14:40:12 . 

ב- 14:40:12 – הדורס אביתר מחליט לצאת מהחניון גם כאשר נגה על מכסהו ויהי מה.

מכל הסיפור המצולם והמפורט הזה, שארך כ- 12 דקות, (14:28:50 - 14:40:17), בית ישראל נחשף רק לחמש השניות האחרונות שלו, ומתבקש לשפוט את בחור הישיבה אביתר, שהעלה על מכסה המנוע שלו את הקופאית "האתיופית" במקום לשלם לה את תשלום החניה. כך למשל מתחיל ערוץ 2 את שרידת הסיפור, מראשיתו עד סיומו, ומקצה לו 3 דקות ועשרים שניות במהדורתו הראשית. הוא מתחיל את הדיווח בנימה קונקרטית במילים האלה:

"התמונות האלה בהירות וחד משמעיות, וצולמו לפני שנתיים וחצי. הוא התחיל בוויכוח בין נהג הסובארו האדומה הזאת, לבין קופאית ממוצא אתיופי בחניון השוקניון בירושלים".

ברקע הפתיח של הדיווח, הוא פותח – איך לא – בסצינת "ריצת האמוק" של נגה, ולאחר מכאן מריץ בחינניות שלוש שניות נפרדות המייצגות שלוש תמונות משלל נסיונות הבריחה של אביתר להתחמק מהתשלום: התמונה הראשונה היא זו בה הגיע אביתר לראשונה אל העמדה של נגה להבהיר את בעייתו... בסוף ההבהרה שארכה, אם זכור לכם ילדים – כשתי דקות, הוא מתבקש בהוראת הקופאית לחזור על עקבותיו ומבצע את ההוראה כלשונה. וגם החזרה הזו אל תוך החניון נכללת בדיווח של ערוץ 2, ומתווספת לעיני בית ישראל למסכת נסיונותיו הנואלים בבריחה ובהתחמקות מתשלום.

את המסה העקבית המקורית, מקבל כל בית ישראל דרך חמשת השניות האחרונות שקלטה מצלמת החניון, כאשר הדורס אביתר מחליט לצאת מהחניון גם כשנגה שרועה על מכסהו ויהי מה. זה מתחיל ב- 14:40:12 ונמשך עד 14:40:17 . העורך המנוסה של ערוץ 2 מחליט לשדר חמש שניות שלימות ומלאות באופן עקבי ללא שום עריכה ויהי מה! הוא חוזר על חמש השניות האלה 8 פעמים – לא פחות, מתוך 3.20 הדקות של הדיווח.  

העניין הוא שהעורך המנוסה פסח על רגעים עסיסיים לא פחות, שיש בהן ללא ספק להאדיר את הרייטינג... למשל על הרגע הראשון בו פתחה "האישה הנוספת" את המערכה והפליאה באברך את האגרוף הפותח.  זה היה בשעה: 14:39:51 , וגם הרגע הבא בעקבותיו יכל לעניין לא פחות את הציבור, כאשר לקחה האישה האמיצה תנופה אחורה, והנחיתה את הנוק אווט השני שלה: 14:39:52; בו ברגע הצעיף שלה מתנוסס אחורה עם הנפת ידה... סצינת הצעיף יכלה לשמש תמונת רקע לא רעה, אך העורך המנוסה החליט ומשום מה לוותר עליה!

http://www.youtube.com/watch?v=-OY_LlZfMGY&feature=related

אולם מה לפסיקת א. לוי ולערוץ 2? ערוץ 2 הרי הוא ערוץ מסחרי ויכול לשדר את מה שבא לו...

תשובה ישירה: כי אותו החומר שבויים ונערך ע"י ערוץ 2 או ע"י בעל אינטרס אחר ושניזן ממנו כל בית ישראל – גם השופט אדמונד לוי ניזן ממנו ופסק את פסיקתו לפיו.

דוגמאות:

השופט א' לוי

הרקע וההליכים:

 
בצהרי יום א' בטבת התשס"ו (1.1.06) ביקש המשיב, איתמר ביטון, לצאת במכוניתו מן החניון התת-קרקעי שברחוב שמואל ברוך בירושלים, עם סיום הקניות שערך במרכול שבמקום. (הוא לא ערך קניות במרכול, אלא השאיר עגלה מלאה ובלתי משולמת)

...משסרב ביטון לשלם מנעה ממנו המתלוננת לצאת, ואז גמר המשיב בדעתו לצאת מן החניון ויהי מה. (פשוט שכח את הארנק שלו ובא בשביל להסביר זאת לקופאית. אין כאן סירוב...)

... במשך כשתיים עשרה דקות תיעדו מצלמות האבטחה את ניסיונותיו לעקוף את המחסום. (היה רק נסיון כושל אחד ויחיד שקרה בתור תגובה- 7 שניות לאחר שניגשו אליו שתי הקופאיות הנמרצות והודיעו לו הודעה בת שלוש שניות)

לאחר שהבין כי המתלוננת לא תאפשר לו לעבור במסלול היציאה שעליו הופקדה, הוא נסע לאחור, דומם את מנוע המכונית, וניגש אל עמדת התשלום. דקה ארוכה התהלך המשיב סביב העמדה שנותרה ריקה לאחר שהמתלוננת ניגשה לרגע למקום אחר, וניכר בו כי חיפש את מתג ההפעלה של המחסום, אך ללא הועיל. (זה פשוט סילוף לעובדות המתועדות: הוא נסע לאחור רק פעם אחת, היינו רק בפעם הראשונה כאשר ניגש לראשונה אל הקופאית נגה בשביל להסביר את בעייתו. היא דחתה אותו ופקדה עליו לחזור אחורה, ואכן הוא ביצע את הוראתה, חזר אחורה, החנה את המכונית, כיבה את האורות, ודומם את המנוע... בהמשך שורד א. לוי כי דומם את המנוע וניגש אל עמדת התשלום... זה סילוף. ושוב: "נסיונותיו" לצאת מהחניון הסתכמו במספר הבדיד (1). הוא ניסה לצאת מהחניון רק פעם אחת, ונסיון כושל זה קרה בתור תגובה- 7 שניות לאחר שניגשו אליו שתי הקופאיות הנמרצות והודיעו לו הודעה בת שלוש שניות. הנסיון המוצלח ולמעשה בא בעקבות הנסיון הכושל הזה, כאשר במהלך הנסיון הכושל הגיעה מכונית ועמדה מאחריו, חזרה אחורה והוא נדבק בה)

לאחר מכן הוא שב אל מכוניתו, התניע ודומם את המנוע לסירוגין, יצא רגלית לשטח החניון וחזר אל הרכב... (סילוף חובבני)

כשסירבה המתלוננת לאפשר לו זאת, וחסמה את מסלול היציאה בשבכת ברזל אותה נטלה מן המסלול האחר, נסע המשיב אל המסלול שהתפנה, ורק המחסום החשמלי שבמקום מנע ממנו את היציאה. אך הוא לא אמר נואש, ושב ויצא מן המכונית בניסיון לאתר את המתג המרים את המחסום, ניסיון שנבלם לאחר שהמתלוננת אצה לנעול את עמדת הקופה. (יש כאן נסיון ליצור סבב של אירועים ולחברם עם האירוע האחד והיחיד בו ניסה המשיב לצאת)

כך הוסיף המשיב לתור אחר דרך יציאה, כשכל אותה עת הוא מנהל ויכוח עם המתלוננת ועם אשה נוספת שנכחה במקום. (המשך הנסיון (של א. לוי) ליצירת סבב האירועים...)

לבסוף, עלה בידו לנסוע בעקבות רכב שיצא מן החניון, ולחצות את קו המחסום. (זה נכון. לבסוף נקודת ציון נכונה. כל הכבוד לכבוד השופט א. לוי)

אל מול כלי-הרכב התייצבה אז המתלוננת בגופה, תוך שהיא מניחה את שתי ידיה על מכסה המנוע, ויחד עם האשה הנוספת הפצירה במשיב לעצור, ובשיאו התדרדר הוויכוח אף להנפת ידיים בין המשיב לבין האשה הנוספת. (סילוף האמת: קודם כל זו לא היתה הנפת ידיים כי-אם מערכת איגרוף תקנית. שניים: "הידיים" היו ידי האישה הנוספת בלבד. האיגרוף הזה לא התנהל בין האישה הנוספת למשיב. האישה הנוספת שהיא הקופאית השניה, ניגשה אל חלון המכונית בו ישב המשיב, והכניסה דרכו שני אגרופים, אחד קל והשני קשה. האיגרוף התנהל באופן חד-סטרי, בו המשיב החליט להשתתף במערכה רק בתור הודף)

כל אותה עת הוסיפה המתלוננת לחסום את דרכו של כלי-הרכב כשהיא נשענת על חלקו הקדמי, (כל אותה עת ראתה המתלוננת מול עיניה איך חברתה מכניסה לאברך באבו אביו ומפליאה בו את אגרופיה, דבר ששאבה ממנו כוח נפשי ואף פיזי; ניסתה לפתוח את מכסה המנוע)

או-אז לחץ המשיב על דוושת הגז והחל בנסיעה, והוא לא עצר גם כשראה כי המתלוננת, תוך מאמץ להימנע מדריסתה, התיישבה על מכסה המנוע (או אז, כבוד השופט, כאשר קיבל את שני הבוקסים שהכניסה לו האישה הנוספת, ולא חששה שהגבר האברך הנמצא בתוך המכונית יצא בשביל לחזיר לה. ידה ויד חברתה על העליונה. א. לוי לא כיוון ב-"או אז" לתמונת רקע זו)

סיכום הנגזר מהתמונה הכללית: אברך נקלע למצב מביך, שהתגלגל בהמשך למצב קשה. הוא נפל בידן של שתי נשים אכזריות שהחליטו בשיקול קר להתעלל בו ולהראות "לדתי" הזה מאיפה "משתין הדג". הן עשו בו לינץ' מחושב וקר. מדען העוסק בהתנהגות האדם בשעת לחץ, יכול להשתמש בניסיון מעבדה מצולם זה בשביל למדוד דרכו את סף התגובה האנושית בשעת לחץ אכזרית ומתוכננת, ויתכן שיקבל האברך הזה ציון בינוני-נמוך עבור סף התגובות שלו. אני טוען שאיש "רגיל" מהשורה, יכל לצאת מסף דעתו – לפני האברך הסובלני הזה. להדגשת התובנות של נסיון מעבדתי זה, תארו לכם הלינץ' שעשו הערבים בחייל המילואים שנקלע לפני עשור לרמאללה, וזרקו את גופתו מהמרפסת. תארו לכם עכשיו שאותו חייל הצליח להנצל ולברוח דרך רכב שחנה בקרבת מקום ברמאללה, והיום מוגשת תביעה מתושב רמאללה נגדו שסרט לו את האוטו שחנה על ידו כאשר יצא בפזיזות ממקום האירוע! --- מצחיק לא? אבסורדי הלא כן?

טענתי היא שהתיק של האברך גם אבסורדי, ובאותה המידה, אותה הרמה. מותר לי להבין עכשיו מדוע לא היתה חרטת האברך כנה, כי הרי על מה הוא צריך להתחרט? איך הוא יכול להתחרט? מה היא הסיטואציה שצריך לנבוש בה בשביל להגיע לחרטה?  

שאלת השאלות: ומדוע לא טען סניגורו את כל זאת... מדוע לא הציגו את תמונת הלינץ' המתועדת על כל מרכיביה? מדוע לא עלתה בכלל שאלת הלינץ' וההתעללות? מדוע לא זומנה לעדות "האישה הנוספת"? מדוע עברו בדרך המלך על שתי הסטירות? והרי יש ביד סרט מצולם ושעון צמוד לו!

תשובה אפשרית עד וודאית: כי הסניגור העצלן והטיפש ביקש להוציא את הלקוח שלו "מהסבתוכה" בדרך הקצרה, ולכן הלך על אסטרטגית ה-חטאתי עוויתי פשעתי, אנא סלחו לי, והתחשבו במצבי, בעתידי... הוא הפנה את בקשת הסליחה והחרטה אל המערכת, אל בית המשפט, וגם מטבע הדברים אל "המתלוננת"... כי הרי היא נמצאת בראש רשימת הסולחים שאמורים לקבל את חרטתו... מאותו הרגע לא היה מקום להצגת מסכת ההתעללות ואף לא לשאלות קונקרטיות הנגזרות ישירות מהסרט המתועד. כל המערכת ראתה מולה את חמשת השניות שהציג "בעל האינטרס" וערוצי החדשות.

אבל היה כאן עוול רבותי! נעשה כאן עוול לאדם, לאזרח ישראלי, לאברך דתי. מעל לכל נעשה כאן לינץ' תקני ואכזרי מול עיני המצלמה; מול עיני בתי המשפט השונים שהוצג הסרט הזה לעיניהם. העוול האמיתי מייצג אבסורד טפשי בלתי נסלח: הנאשם ישב על כיסא המאשים והפך לתובע תקני מהשורה, ומתלונן ומסכן וממוצא אתיופי... זוהי בעינה מידת סדום ועמורה; ואתה אדמונד לוי ייצגת בנחישות את המידה הזאת על כל מרכיביה: עיוורת את עיניך מלראות את האמת, את העובדות, את הסרט... וגם את האמת החלקית הזאת סילפת באופן שיטתי ותמוה ביותר. מעשה המרכבה של ניסוח פסק דינך, מזכיר לי את עבודת הנמלים שטרח עליה "בעל האינטרס" וגייס בעלי מקצוע לעריכת הסרט...

אדמונד לוי, למה עשית את זאת? למה עיוורת את עיניך? למה לא שאלת את השאלות הנכונות? למה לא ראית את המראות הנכונות, את העובדות שמדברות בעד עצמן... אינך יכול לענות לי כי אין מתפקי